קיצור הלכות שמירת הלשון

בתאריך 12 נובמבר, 2018

תמצות כל ההלכות העולות מספר חפץ חיים ושמירת הלשון

קיצור הלכות שמירת הלשון

חומר איסור לשון הרע

  • הרגיל בלשון הרע, אין לו חלק לעולם הבא.
  • גם אם מאבד ממונו וכבודו אסור לעבור על איסור לשון הרע כמו כל האיסורים, וכן אין מצוות כיבוד אב ואם דוחה איסור לשון הרע וכדין כל האיסורים.
  • עוון לשה"ר מעכב את הגאולה, מביא לסילוק שכינה ומונע מברכותיו של הקב"ה לחול.

 

גדרי ודיני איסור דיבור לשון הרע

         יום א' בחודש

  1. דיבור המגנה חבירו בקיום מצוות, בעשיית עבירות, במידות, דיבור שמפסידו ממון או שמצערו באיזה צורה כגון שמפחידו, זהו לשון הרע.
  2. המעביר ביקורת על שיעור וכדומה, וכן על בעל קורא או בעל תפילה, עובר על איסור לשון הרע[i].
  3. המספר על חבירו דבר המפחית מעלתו, אף שאין זה גנאי, גם זה בכלל לשון הרע[ii].
  4. המספר דבר על חבירו, ובדעתו היה שזה נחשב שבח לגביו, ובסוף התברר שזה נחשב גנאי לגביו[iii], אפשר שעובר באיסור לשון הרע[iv].

 

יום ב' בחודש

  1. דיבור שאינו גנאי בעצם, כגון שהוא בעל תשובה או שאבותיו היו רשעים, אם מתכווין לגנותו עובר על איסור לשון הרע[v].
  2. דבר שאינו ברור שהוא נחשב דבר רע, כגון שפלוני בעל אופי חזק וכדומה, אם משער שהיה אומר דיבור זה בפני המדובר, מסתבר שזה נחשב לשבח ומותר לאומרו[vi].
  3. אם אינו יכול לשער, ספק אם מותר לאומרו[vii], אמנם אם אומרו בפני שלושה אנשים, נחשב זה להכרעה שכוונתו לשבח, ומותר.
  4. המספר גנות על חבירו לפי תומו, ולא ידע שדבר זה מגנהו, עדיין עובר באיסור לשון הרע[viii].

 

יום ג' בחודש

  1. איסור לשון הרע הוא גם כשהוא אמת, וכשהוא שקר מתווסף איסור מוציא שם רע ורכילות[ix].
  2. המספר לשון הרע על חבירו בפני גוי, מתוסף איסור מבזה כבוד ישראל, ומחלל כבוד שמים[x].
  3. המדבר לשון הרע בפני המדובר מתווסף לו איסור הלבנת פנים[xi].
  4. גם אם המדובר מתרצה, וכן אם מחמת קורבתו אינו מקפיד כגון אשתו ואחיו, אם מתכווין לגנותו עובר על איסור לשון הרע[xii].

 

יום ד' בחודש

  1. גם אם מבזה עצמו יחד עם חבירו, עובר על איסור לשון הרע.
  2. גם המדבר על קטן ומזיקו בדיבורו, עובר על איסור לשון הרע[xiii].
  3. המדבר לשון הרע על תלמיד חכם מתווסף לו איסור מבזה תלמידי חכמים וחייב בנידוי[xiv].
  4. גדר תלמיד חכם הוא כל שהגיע להוראה ויגע בתורה.
  5. גם המדבר על תלמיד חכם לאחר פטירתו, עובר באיסור מבזה תלמידי חכמים[xv].

 

יום ה' בחודש

  1. לדבר על המתים אסור, והוא מתקנת וחרם הקדמונים שלא להוציא לעז ושם רע עליהם[xvi].
  2. ככל שמתרבים השומעים כך מתרבה האיסור.
  3. גם כשהשומע כבר יודע מהסיפור, אם מספר כדי לגנותו עובר על איסור לשון הרע[xvii].
  4. גם אם לא קבלו השומעים את דבריו, ואף שידע בשעה שדיבר שלא יקבלו דבריו, עובר על איסור לשון הרע[xviii].

 

יום ו' בחודש

  1. גם אם השומע כבר שמע את דבר הגנות, עובר המספר באיסור לשון הרע.
  2. אף שאין מזכיר במפורש שם האדם המדובר, אלא על ידי רמז, כגון שמדבר על מאכל ושם האדם המדובר כשם המאכל[xix], וכן על ידי פעולה, כגון שמראה מכתב שכתב וכדומה[xx] עובר על איסור לשה"ר[xxi].
  3. וכן כשחבירו יודע על מעשה מגונה, אלא דאינו יודע מי עשהו, ועל ידי רמז מבין חבירו מי עשה המעשה, עובר על איסור לשון הרע[xxii].
  4. אם על ידי שתיקתו יובן לשון הרע לא נתבאר אם עובר על איסור לשון הרע[xxiii].
  5. דיינים, גבאי צדקה או הנהלת בית ספר וכדומה, שהכריעו על פי הרוב לחובת אדם מסוים, אסור לאחד מהם לספר שהוא צידד לזכותו אלא שעל כרחו הוכרע על פי הרוב.

 

 

[i] כלל ב' סעיף י"ב

[ii] באמ"ח כלל ה' סעיף ח'

[iii] כגון שסיפר על אחד שלומד ד' שעות ביום וחשב שהוא בעל בית הטרוד במלאכתו ולאדם כזה  זה נחשב לשבח אמנם בסוף התברר שאותו אדם הוא תלמיד חכם ולימוד ד' שעות בלבד נחשב לתלמיד חכם לגנאי.

[iv] כמו במספר לפי תומו לקמן הלכה ח'.  וכן לשון הרמב"ן פרשת "כי תצא" פרק כ"ד פסוק ט' "בין שאינו מתכווין להזיק כלל". ויש להעיר מדוע שונה מהמספר לשה"ר בהיתר לתועלת ובסוף לא היה תועלת דאז ודאי אינו עובר, וכמו כן המספר שבח שהוא לתועלת ומדוע עובר? ואמנם יש לדייק שעובר באבק לשה"ר מגמ' בבא בתרא  דף קס"ד ע"ב דר' שמעון ברבי שיבח את יהודה חייטא שכתב ספר בצורה יפה ואמר לו רבי "כלך מלשון הרע זו דע"י שבחו אתה בא לידי גנותו", משמע דאילו היה גנות, אף שסיפרו כדי לשבח, מ"מ עובר על לשון הרע.

[v] כלל ב' סעיף ט'

[vi] כלל ג' סעיף ב'

[vii] באמ"ח הל' רכילות כלל ב' ס"ק ב' בהג"ה

[viii] כלל ג' סעיף ג' ובאמ"ח ס"ק י"ח

[ix] כלל ח' סעיף א'

[x] שם סעיף י"ב

[xi] כלל ג' סעיף א'

[xii] כלל ח' סעיף א' ובאמ"ח כלל ב' סעיף כ"ח

[xiii] שם סעיף ג'

[xiv] שם סעיף ד'

[xv] שם סעיף ט'

[xvi] שם

[xvii] מוכח מבאמ"ח כלל א' ס"ק י"ג שכתב, דר' יהודה שאמר לבנו שידע טבע אמו, היה מותר משום שלא נתכווין לגנותה.

[xviii] כלל ג' סעיף ו'

[xix] ירושלמי מסכת פאה פרק א' הלכה א'

[xx] באמ"ח כלל א' ס"ק י"ד

[xxi] חלק ב' כלל א' סעיף ט'

[xxii] שם

[xxiii] בהלכות רכילות כלל א' סעיף ח' כתב, שמותר לשקר היכא שהלה לא יקבל תשובתו, ולא כתב שחייב לשקר, משמע שאינו לשון הרע, ונראה לבאר, שכששותק אינו עושה פעולה כלל, ונחשב שהגינוי נעשה על ידי השואל, ולכן אינו עובר.

מאמרים נוספים...